תגובתו של עריץ לזעקת המדוכאים אינה מתבטאת בחמלה, אלא בהאשמת הקורבן ובאטימות לב. תלונותיהם של בני ישראל אינן מועילות, שכן השליט מתבצר בעמדתו, מתאכזר ונהנה מצעקת האומללים מבלי לשנות את גזרתו הרעה [אבן עזרא, ביאור יש"ר].
פרעה עונה לטענותיהם באמצעות חזרה כפולה על סיסמתו, כדי להדגיש את טענתו [קאסוטו]: נִרְפִּים אַתֶּם נִרְפִּים. משמעות המילה נרפים היא עצלים ומתרפים מן המלאכה. הכפילות בפסוק מוסברת בכך שהמילה הראשונה משמשת כפועל והשנייה כשם תואר, כלומר: אתם, העצלים, מתרפים מעבודת המלך [העמק דבר]. פירוש נוסף לכפילות הוא שהיא מצביעה על רפיון מתמשך. לפי הבנה זו, פרעה טוען כי הם היו עצלים בעבר ולכן מכסת הלבנים שלהם הייתה קטנה מלכתחילה, והם ממשיכים להיות עצלים גם היום, ולכן אינם עומדים אפילו במכסה זו [מלבי"ם].
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שפרעה משתמש בבקשתם הרוחנית כהוכחה לעצלותם. לטענתו, הם מסוגלים בהחלט לבצע את העבודה [בכור שור], אך עצם העובדה שרעיונות ותקוות מסוג זה נקלטים בקרבם, מעידה על כך שהם בטלים מדי ממלאכה [ספורנו, ביאור שטיינזלץ]. הבקשה נֵלְכָה נִזְבְּחָה אינה אלא תירוץ שנועד לאפשר להם להתחמק מהעבודה [ספורנו, בכור שור], ומשום כך החליט פרעה להכביד עליהם את העול עוד יותר כדי לזרזם.
כאשר פרעה מצטט את דבריהם ואומר לַה', הוא משתמש במכוון בשם המפורש. הסיבה לכך היא שפרעה מבין שכאשר הוא מדבר עם אנשי ישראל, עליו להשתמש בשם האלוהות שהם מכירים ויודעים יותר ממנו [העמק דבר].