החלטתו של פרעה להכביד את עול השעבוד על בני ישראל נועדה לשבור את רוחם ולמנוע מהם מחשבות על חירות. גישתו המרכזית הייתה ליצור מציאות שבה תִּכְבַּד הָעֲבֹדָה עַל הָאֲנָשִׁים וְיַעֲשׂוּ בָהּ. על ידי ביטול אספקת התבן והשארת מכסת הלבנים בעינה, העבודה הפכה לתובענית כל כך, עד שהישראלים היו חייבים להיות עסוקים בה ללא הרף וללא רגע של בטלה [העמק דבר, ביאור שטיינזלץ]. גם אם בפועל לא יצליחו לעמוד במכסה, עצם השקיעה המוחלטת בעבודה הפיזית תשרת את מטרתו של פרעה [מלבי"ם]. פרעה ביקש להפוך אותם לפועלים מעשיים ויצרניים השקועים בעשייה חומרית, כדי לעקור מליבם מחשבות "לא מעשיות" על אמונה, דת וה' [רש"ר הירש]. מעניין לציין כי הכבדת לב זו נענתה מאוחר יותר במידה כנגד מידה, כאשר ה' הכביד על מרכבות המצרים בקריעת ים סוף [רבנו בחיי].
כתוצאה מהעבודה הקשה, קיווה פרעה כי בני ישראל וְאַל יִשְׁעוּ בדברי שקר. הפרשנים נחלקו בהבנת הפועל יִשְׁעוּ:
הגישה הראשונה, הנשענת על כך שהמילה מלווה באות ב' ("בדברי" ולא "אל דברי"), מפרשת זאת מלשון דיבור, הגייה ושעשוע. כלומר, פרעה דורש שהם לא ידברו, לא יהגו תמיד ולא ישתעשעו בדברי הבל ורוח [רש"י, שד"ל, ביאור יש"ר].
גישה שנייה מפרשת את המילה מלשון פנייה ותשומת לב. מתוך כובד העבודה לא יהיה להם פנאי, רצון או יכולת לפנות, להקשיב ולהתעסק באותם דברים [רשב"ם, רלב"ג, קאסוטו].
גישה שלישית מסבירה את המילה מלשון רפיון והזנחה. פרעה מזהיר שהעבודה לא תתרפה ושבני ישראל לא יזניחו את מלאכתם בגלל אותן הבטחות [אבן עזרא, חזקוני]. דעה נוספת קושרת זאת ללשון ביטחון, שעליהם לא לבטוח בדברים אלו [אבן עזרא הקצר].
הביטוי בְּדִבְרֵי שָׁקֶר מתייחס להבטחות הגאולה של משה ואהרן ולטענתם כי ה' נגלה אליהם [אבן עזרא, רבנו בחיי, בכור שור]. מתוך גאווה, פרעה מכנה את מה שהתורה תיארה קודם לכן כדברי ה', כדברי שקר, שווא והבל [קאסוטו, משכיל לדוד].
את כוונת הפסוק חותם משחק מילים מכוון בין המילה וְיַעֲשׂוּ למילה יִשְׁעוּ, המדגיש את הניגוד שפרעה מנסה ליצור: עליהם להיות שקועים בעשייה פיזית מתמדת, במקום להפנות את הקשב והדיבור לאותם רעיונות רוחניים שהוא רואה כשקר [קאסוטו].