גזירתו האכזרית של פרעה טופחת על פניהם של בני ישראל, והם מוצאים את עצמם במציאות קשה ובלתי אפשרית. העבדים נאלצים לעזוב את עבודתם המסודרת ולשוטט אובדי עצות ברחבי מצרים, בניסיון נואש למצוא חומרי גלם כדי לעמוד במכסת הלבנים היומית.
בביאור המילה וַיָּפֶץ מתגלית מחלוקת לשונית המקפלת בתוכה משמעות עמוקה. יש הסבורים כי מדובר בפועל יוצא, כלומר פרעה הוא זה שהפיץ ופיזר אותם בעל כורחם באמצעות גזירתו [אבן עזרא, רש"ר הירש]. לעומת זאת, אחרים מפרשים זאת כפועל עומד, המתאר את פעולתם העצמאית של בני ישראל שהתפזרו מעצמם מחוסר ברירה [שד"ל, ביאור שטיינזלץ].
התפזרות זו לא הייתה רק קושי לוגיסטי, אלא נשאה בחובה גם משמעות היסטורית ומוסרית. הסיבה שה' נתן בלב פרעה לגזור גזרה שכזו הייתה כדי להצדיק את ענישתם העתידית של כלל אזרחי מצרים. כאשר בני ישראל התפזרו וניסו לקחת חומרים, המצרים הפשוטים, ואפילו העבדים והשפחות, היו מלקים ומכים אותם, ובכך הפכו את עצמם לשותפים לפשע וראויים למכות מצרים [חזקוני]. למעשה, בני ישראל הבינו מהר מאוד שלא יוכלו לקחת חומרים משדות המצרים מבלי לספוג מכות, ולכן נאלצו להתפזר ולכתת את רגליהם אל שטחי ההפקר [מלבי"ם]. המצב יצר מציאות אבסורדית שבה נדרש מהם הבלתי אפשרי, שכן לא ניתן גם לשוטט בחיפוש אחר חומרים וגם לייצר לבנים באותו הזמן ולעמוד באותה מכסה [רש"ר הירש].
באשר לפעולת הליקוט עצמה, לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ, הגישה הפשוטה היא שמדובר בפעולת איסוף רגילה של דברים המפוזרים בשטח, ומשום כך החומר נקרא "קש" על שם פעולת הקישוש [רש"י]. אולם, פרשנים רבים מעמיקים בהבדל החקלאי שבין המושגים. התבן הוא החלק העליון של השיבולת שנקצר ונלקח על ידי בעלי השדות לבתיהם, ואילו הקש הוא השאריות הקשות שנותרו מחוברות לאדמה לאחר הקציר [העמק דבר, פרדס יוסף]. לפיכך, בני ישראל לא רק אספו חומר מן המוכן, אלא נאלצו לתלוש ולעקור את הקש בכוח מתוך האדמה [העמק דבר, שד"ל].
מטרת האיסוף מתוארת במילה לַתֶּבֶן, וגם בה נחלקו הדעות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה היא לשימוש חלופי, כלומר הם ליקטו את הקש כדי שישמש אותם במקום התבן שנמנע מהם. מנגד, יש המסבירים שהאות למ"ד מצביעה על תהליך של יצירה. בני ישראל לקחו את הקש השלם והקשה, ונאלצו לחתוך ולעבד אותו בעצמם כדי שיהפוך לתבן הראוי לגיבול הטיט [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, פרדס יוסף]. פירוש זה מדגיש את כובד הגזרה, שכן העבדים החלו לחזור בשעות המאוחרות עם חבילות צנועות של קש [קאסוטו], כשהם סובלים מחסרון כפול: גם החיפוש המתיש אחר חומרים בשטחי ההפקר, וגם הצורך לעבד בעצמם את הקש הגולמי לכדי תבן בטרם יתחילו במלאכת יצירת הלבנים [מלבי"ם].