תארו לעצמכם שמישהו מבקש מכם לבצע משימה קשה, אבל לא נותן לכם את הכלים שאתם חייבים כדי להצליח בה. זה בדיוק המצב הבלתי אפשרי שבו מצאו את עצמם בני ישראל. פרעה גזר עליהם להמשיך להכין את אותה כמות של לבנים בכל יום, אבל הפסיק לתת להם את החומרים. מתוך חוסר ברירה וייאוש, בני ישראל התפזרו בכל רחבי מצרים. המילה וַיָּפֶץ מתארת את ההתפזרות העצובה הזו שלהם, כשהם משוטטים אובדי עצות ומחפשים חומרים לבנייה.
אולי תשאלו, למה ה׳ נתן לפרעה לגזור גזרה כל כך קשה? מתברר שזה קרה כדי לחשוף את ההתנהגות של המצרים כולם. כאשר בני ישראל התפזרו וניסו לאסוף חומרים מהשדות של המצרים, אפילו האנשים הפשוטים ביותר במצרים התנהגו אליהם בצורה רעה ופגעו בהם. כך המצרים הפשוטים הפכו לשותפים במעשים הרעים של פרעה, וזה הצדיק את העונש שהם עתידים לקבל מאוחר יותר במכות מצרים. כדי להימנע מהיחס הפוגעני הזה, בני ישראל נאלצו להתרחק וללכת אל שטחים עזובים שאף אחד לא נמצא בהם.
כשהם סוף סוף הגיעו לשטחים האלה, חיכתה להם עבודה קשה מאוד. הפעולה של לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ אומרת שהם לא סתם אספו דברים שמונחים בקלות על האדמה, אלא נאלצו לעקור ולתלוש בכוח מתוך האדמה את שאריות התבואה הקשות שנשארו אחרי הקציר. הם אספו את השאריות האלו לַתֶּבֶן, כלומר כדי להשתמש בהן במקום התבן הרך והנוח שהיו מקבלים פעם מהמצרים. כך הם עבדו שעות ארוכות ומתישות, גם בחיפושים וגם בתלישת הקש, רק כדי לחזור מאוחר עם מעט חומר שיעזור להם להמשיך להכין לבנים.