שמות, פרק ה׳, פסוק י״ג

יצא לכם פעם לקבל משימה קשה, ופתאום הודיעו לכם שהיא הופכת להיות קשה הרבה יותר, אבל אתם עדיין חייבים לסיים אותה בדיוק באותו הזמן? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל במצרים. המפקדים המצרים היו אכזריים מאוד כלפי העבדים. המילה אָצִים מסבירה שהם דחקו, מיהרו והלחיצו את בני ישראל בלי הפסקה. הם דרשו מהם: כַּלּוּ מַעֲשֵׂיכֶם דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, כלומר, לסיים בכל יום את אותה כמות עבודה בדיוק. המצרים אפילו לא הרשו לעובדים לאסוף קש מראש לכמה ימים כדי לחסוך זמן, אלא הכריחו אותם להתאמץ ולחפש קש בכל יום מחדש. הדרישה הקשה הייתה לעבוד כַּאֲשֶׁר בִּהְיוֹת הַתֶּבֶן. הם ציפו מבני ישראל לייצר את אותו מספר לבנים כמו בימים שבהם קיבלו את הקש מוכן ישר לידיים, למרות שעכשיו נאלצו ללכת רחוק ולחפש אותו בעצמם. בתוך כל הקושי הזה, השוטרים הישראלים שהיו אחראים על העובדים התנהגו בגבורה אדירה. הם הבינו שהמשימה פשוט בלתי אפשרית, ובמקום להעניש את האחים שלהם או ללחוץ עליהם, הם בחרו באומץ לספוג את הכעס והעונשים של המצרים בעצמם. ההתנהגות הרעה הזו של המפקדים המצרים הראתה שלא רק פרעה היה אכזר אלא גם הם, וזו הסיבה שבהמשך ה' שפט והעניש גם אותם.