שמות, פרק ה׳, פסוק ב׳

תגובתו של פרעה לדרישת משה ואהרן משלבת התנשאות שלטונית וכפירה, תוך דחייה מוחלטת של השולח ושל השליחות גם יחד. בשאלתו מִי ה' ובהצהרתו לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה', הוא טוען שאל זה אינו מוכר לו מרשימות האלים, ובו בזמן כופר בעצם קיומו של בורא הפועל מעל חוקי הטבע. מתוך תפיסה רכושנית הוא תוהה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל, שכן אינו רואה שום סיבה פוליטית לוותר על אומה שלמה של עבדים בעבור כוח שאינו מכיר. לבסוף הוא פוסק נחרצות וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ, ומבהיר שגם אם יוכח קיומו של אל זה, הוא מסרב להיכנע לו. יהירות זו חרצה את דינו לספוג סדרת מכות שנועדו להפריך את טענותיו ולהוכיח את השגחת ה', עד שייאלץ לגרש את העם במו ידיו.