נתקלתם פעם במישהו שחושב שהוא הכי חזק וחשוב בעולם, ואף אחד לא יכול להגיד לו מה לעשות? ככה בדיוק מתנהג פרעה, מלך מצרים, כשמשה ואהרן באים אליו. באותם ימים, פרעה היה מלך כל כך גאה עד שחשב שהוא בעצמו סוג של אל. כשהוא שומע את הבקשה לשחרר את העם, הוא שואל בזלזול מִי ה' ומכריז לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'. לפרעה היו רשימות שבהן היו כתובים כל מיני אלילים של עמים שונים, והוא בעצם אומר: "חיפשתי ברשימות שלי, ואין שם שום אל כזה, מעולם לא שמעתי עליו".
פרעה ממשיך ושואל אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל. הוא מסתכל על בני ישראל כעל רכוש פרטי שלו. הם העבדים שעובדים קשה בארץ שלו, והוא לא מבין למה שיוותר על עם שלם של עבדים בגלל בקשה של אל שהוא בכלל לא מכיר. בסוף הוא פוסק בגאווה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ, כלומר, גם אם תוכיחו לי שהאל הזה באמת קיים, אני לא אכנע לו ולא אשחרר את העם.
בגלל התשובה המזלזלת הזאת, ה' החליט ללמד את פרעה שיעור חשוב. כל המכות שבאו אחר כך על מצרים קרו כדי לענות בדיוק על מה שפרעה אמר כאן. שלב אחרי שלב, המכות גרמו לפרעה להבין שה' אכן קיים ושולט בעולם. והדבר המדהים ביותר הוא שבסוף, למרות שפרעה הצהיר שלא ישלח את העם, המציאות התהפכה לגמרי, והוא זה שנאלץ לדחוף אותם החוצה ולגרש אותם ממצרים.