שמות, פרק ה׳, פסוק כ״ג

משה מציג בפני ה' טענה קשה הנובעת ממסירותו לעם, ולפיה התערבותו רק החמירה את המציאות בשטח. הוא קובל כי וּמֵאָז בָּאתִי אל פרעה והתחלתי לדבר עמו, המלך רק הֵרַע והוסיף סבל על השעבוד שהיה קיים ממילא. אף שמשה ידע שהשחרור לא יהיה מיידי, הוא ציפה להקלה בעול או לפעולה מהירה של ה', ולכן הוא זועק וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ לנוכח הגזירות החדשות והשוטרים שהוכו באכזריות. בנוסף, משה מזהיר כי מאחר שפנייתו הייתה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, התאכזרות פרעה נובעת מזלזול בה' ומהווה פגיעה בכבודו, ולכן נדרשת הצלה מיידית שתגן על כבוד שמים ותמנע ייאוש ואובדן אמונה.