יחזקאל, פרק כ״ד, פסוק י׳

תארו לעצמכם ששכחתם סיר על להבה גדולה למשך שעות ארוכות. מה לדעתכם יקרה לכל מה שמתבשל בתוכו? הנבואה משתמשת בתמונה המוכרת הזו כדי להסביר את התקופה המורכבת שעומדת להגיע. ה' אומר להוסיף עוד ועוד עצים למדורה ולהבעיר אש חזקה, במילים הַרְבֵּה וכן הַדְלֵק, כדי לרמז על הצרות שהולכות ומתגברות. בגלל הרתיחה הארוכה והאש הגדולה, מה שנמצא בתוך הסיר מצטמק ומאבד את הצורה שלו לגמרי. זהו השלב של הָתֵם הַבָּשָׂר, כאשר המילה הָתֵם פירושה לסיים. התבשיל הופך לעיסה אחת רכה, ואז מגיע השלב של וְהַרְקַח הַמֶּרְקָחָה, כלומר הוספת התבלינים וערבובם פנימה. ממש כמו שהתבשיל המתובל מוכן לגמרי, כך גם תושבי העיר "התבשלו" והם מוכנים כעת להתמודד עם התוצאות של המעשים שלהם. בסוף התהליך, כשהמים בסיר מתאדים לגמרי, מגיע השלב של וְהָעֲצָמוֹת יֵחָרוּ. הפועל יֵחָרוּ מתאר התייבשות ושריפה מחום כבד. החום העז והיבש שבתוך הסיר שורף אפילו את העצמות הקשות. העצמות האלה הן משל למנהיגים ולאנשים החשובים של העיר, שגם הם ירגישו את החום של התקופה הקשה ולא יוכלו להתחמק ממנה.