נסו לדמיין סיר תבשיל גדול שניצב על האש, שמוסיפים לתוכו עוד ועוד חתיכות. הנביא משתמש בציור הזה כדי להסביר לנו מה קרה בירושלים בזמן המלחמה. העיר ירושלים דומה לאותו סיר גדול. כשהנביא אומר אֱסֹף נְתָחֶיהָ אֵלֶיהָ, הוא מתכוון להכנסת חלקי הבשר אל תוך הסיר, אבל בסוד הכוונה היא לתושבי הארץ שברחו מהערים שלהם בגלל הפחד, ונאספו כולם אל תוך ירושלים כדי להיות מוגנים יחד.
הפסוק מתאר את החלקים הכי משובחים שמכניסים לסיר, וקורא להם כָּל־נֵתַח טוֹב. הוא מפרט איברים שמלאים בהרבה בשר כמו יָרֵךְ שזו הרגל, וְכָתֵף שהיא החלק העליון של הזרוע. בנוסף נאמר מִבְחַר עֲצָמִים מַלֵּא, כלומר איברים שלמים שחתוכים לפי העצמות. למי החלקים המובחרים והטובים האלה רומזים? הם משל לאנשים החשובים והחזקים ביותר בעם שהתקבצו בתוך ירושלים. אלו הם המלך, השרים, החכמים, וגם הגיבורים ואנשי הצבא. כולם נאספו יחד אל תוך העיר, ממש כמו שהחלקים הכי טובים נאספים אל תוך הסיר.