יחזקאל, פרק כ״ט, פסוק ו׳

העונש שיוטל על מצרים ינפץ את אשליותיהם ויוכיח להם את קיומה של השגחה אלוהית ישירה, וכך וְיָֽדְעוּ כׇּל־יֹשְׁבֵי מִצְרַיִם כִּי אֲנִי ה'. הפורענות באה עליהם יַעַן הֱיוֹתָם מִשְׁעֶנֶת קָנֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל, דימוי למטה הליכה העשוי מצמח רך וחלול שאינו מסוגל לשאת את משקל הנשען עליו. ישראל סמכו על הבטחת מצרים שתציל אותם מיד הבבלים, אך הצבא המצרי נסוג מהר והפקיר את ירושלים. ביטחון שווא זה הוביל את ישראל להסיר את לבם מה' ולמרוד בבבל, כך שמצרים לא רק שלא הועילה, אלא נשברה ופצעה את ישראל ממש כמו מקל רצוץ.