מצרים הייתה ממלכה עתיקה ומרכזית באפריקה, אשר שימשה מקור של עוצמה ותרבות לסביבתה. משום כך, מפלתה עתידה לזעזע ולהפיל עמה את כל עמי האזור ובעלי בריתה [ביאור שטיינזלץ].
הנבואה מונה שורת עמים שייפלו יחד עם מצרים: כּוּשׁ וּפוּט וְלוּד, כאשר בניגוד למדינה המוכרת בשם "לוד" באסיה הקטנה, כאן מדובר באומה ששכנה בסמוך למצרים. לצידם מוזכרת וְכוּב, המזוהה כלוב [ביאור שטיינזלץ].
באשר לביטוי וְכָל הָעֶרֶב, קיימות שתי גישות מרכזיות בקרב הפרשנים. הגישה הרווחת מפרשת מילה זו מלשון תערובת וערבוב, כלומר קיבוץ של עמים שונים ועובדי אלילים שנתערבו יחד בתוך האזור [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה מלשון ערבות, ומסבירים כי הכוונה היא לכל אותם עמים ששימשו כעורבים וככוחות תומכים שנועדו לסייע למצרים [רש"י]. בהקשר למילה זו, יש להקפיד על נוסח המקרא ולכתוב אותה עם האות וי"ו בתחילתה, שכן גרסאות שהשמיטו את האות וי"ו מוגדרות כטעות [מנחת שי].
וּבְנֵי אֶרֶץ הַבְּרִית הם תושבי ארצות סמוכות שכרתו ברית במטרה לעזור למצרים. אף על פי שאנשים אלו לא היו מצרים בעצמם ולא נמנו על משפחותיהם, עצם היותם בעלי ברית גורם לכך שייענשו וילקו יחד איתם [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לבסוף, אִתָּם מבהיר כי כל אותם עמים ותערובות ייפלו בחרב יחד עם מצרים והדומים לה [מצודת דוד].