נבואה נוספת נפתחת בפסוק זה, ועוסקת בגורלה של מצרים והאומות השכנות לה [ביאור שטיינזלץ]. הפתיחה המוכרת וַיְהִי דְבַר־ה' אֵלַי לֵאמֹר משמשת כאן חוליה מקשרת במערך הנבואות על חורבן מצרים, אך הפרשנים נחלקו לגבי מטרתה וזמנה של נבואה זו ביחס לקודמותיה.
מבחינה כרונולוגית ומבנית, נראה כי נבואה זו היא השלמה לנבואות שניבא יחזקאל בשנה העשירית לגלות. היא חוזרת לתאר את פרטי המפלה של מצרים בסגנון שונה ובפירוט רב יותר. החזרה על אותה נבואה שוב ושוב אינה מקרית, שכן נבואה שנשנית ומשולשת מעידה על כך שהיא בהכרח עתידה להתקיים [מלבי"ם].
מנגד, ישנה גישה המרחיבה את טווח הזמן של הנבואה ורואה בה קפיצה אל העתיד הרחוק. על פי דרך הנבואה, לעיתים הנביא מקבל חזון על אירוע קרוב, ומיד לאחריו נמסר לו חזון על אירוע מאותו סוג שיתרחש באחרית הימים. לכן, בעוד שהנבואות הקודמות בספר עסקו בחורבן מצרים הקרוב על ידי נבוכדנצר מלך בבל, נבואה זו מכוונת לחורבן עצום ומופלג הרבה יותר שעתיד להתרחש באחרית הימים. חורבן עתידי זה, המכונה "יום ה'", יקיף אומות רבות ורחוקות יותר שכלל לא נפגעו במסע הכיבוש ההיסטורי של נבוכדנצר [אברבנאל].