נבואת החורבן מנפצת את תחושת הביטחון הכוזבת של האימפריה המצרית, ושומטת את הקרקע תחת הדברים שבהם בטח פרעה, ובראשם גודלה העצום של אוכלוסייתו. משמעות המילה וְהִשְׁבַּתִּי היא ביטול, הכחדה וכריתה מוחלטת, וכאשר הפסוק מתייחס אל הֲמוֹן מִצְרַיִם, הכוונה היא להמוני העם המצרי [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מסבירים כי ה' גזר על מצרים כליה של ממש. בניגוד לאומות אחרות, דוגמת כוש, שעליהן נגזר רק לסבול מחרדה ומבהלה מבלי שארצם תושחת, על מצרים נגזרה השמדה פיזית. ה' יביא את החורבן הזה באמצעות נבוכדנצר מלך בבל בעצמו, שיכה בהמוני המצרים בחרב ויאבד אותם [מלבי"ם, מצודת דוד]. פרעה סמך על כוחו ההמוני, על אליליו, על ערי המבצר שלו ועל ניצחונותיו בעבר, ולכן ה' מבהיר כי דווקא ההמון הרב שעליו הוא נשען יושמד כליל בידי נבוכדנצר וצבאו, שכל מטרתם היא לכבוש, להשחית ולהחריב את הארץ לחלוטין [אברבנאל].