יחזקאל, פרק ל׳, פסוק י״ג

מפלתה של מצרים מתרחשת עם קריסת שתי משענות הביטחון המרכזיות שלה: האמונה באלילים וההנהגה המדינית. כאשר מקורות הכוח הללו קורסים, נותרת אומה שרויה בחרדה.

ההבטחה וְהַאֲבַדְתִּי גִלּוּלִים וְהִשְׁבַּתִּי אֱלִילִים מכוונת להרס פיזי של הפסלים שעליהם סמכו המצרים שיצילו אותם מיד אויביהם, או להשמדת עובדי האלילים עצמם [רד"ק]. לחלופין, הכוונה היא שהמצרים פשוט יחדלו מלעסוק בעבודה זרה [מצודת דוד]. הפסוק ממקד את ההרס בעיר נֹּף, משום שהיא הייתה המרכז ועיקר עבודת האלילים המצרית [מלבי"ם], או כשם נרדף המייצג את ארץ מצרים כולה [אברבנאל].

מלבד הפגיעה הרוחנית תתרחש גם פגיעה שלטונית, שכן וְנָשִׂיא מֵאֶרֶץ־מִצְרַיִם לֹא יִהְיֶה־עוֹד. הפרשנים מסכימים כי המונח נָשִׂיא מתייחס למלך ולמושל מצרים, כאשר יש מי שמוסיף כי שליט זה נחשב בעיני עמו לראש האלילים [מלבי"ם]. לגבי משמעות ההכרזה לֹא יִהְיֶה־עוֹד, עולה השאלה האם מדובר באובדן נצחי. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה עוֹד אינה מורה על נצחיות מוחלטת, אלא על תקופת זמן ארוכה ומוגדרת של ארבעים שנות חורבן שניבא הנביא קודם לכן. עם זאת, קיימת גם דעה שלפיה ההשבתה תהיה נצחית כפשוטה, ומצרים לעולם לא תשוב להתנשא ולמשול כבעבר [רד"ק].

כתוצאה מאובדן ההנהגה ושבירת הביטחון באלילים ובהמון העם, מצהיר ה' וְנָתַתִּי יִרְאָה בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. יראה זו תתבטא בפחד ורעדה תמידיים מפני העמים האחרים [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל], וכן בחרדה עמוקה מפני מכת ידו של ה' המונפת עליהם [מלבי"ם].