נבואה זו משתמשת בדימוי רפואי עז כדי להמחיש את קריסתה הגיאופוליטית של האימפריה המצרית ואת חוסר יכולתה להשתקם. ה' פונה אל הנביא ומציג את שבירת כוחה של מצרים כגפה מרוסקת שאינה זוכה לטיפול הראוי.
הגישה המרכזית בקרב רוב המפרשים היא כי שבירת הזרוע מכוונת לאירוע היסטורי ספציפי: התבוסה המוחצת שנחל צבאו של פרעה נכה בידי נבוכדנצר מלך בבל בכרכמיש שעל נהר פרת, בשנה הרביעית למלכות יהויקים. מכה זו שללה ממצרים שטחים נרחבים ובלמה לחלוטין את התפשטותה צפונה לעבר ארץ ישראל. המילה זְרוֹעַ מסמלת את כוחו העוצמתי של פרעה [שטיינזלץ], וההכרזה היא שה' כבר שבר את אחת מזרועותיו של המלך, והותיר אותו נכה ומוחלש בזירה המדינית [מלבי"ם, רד"ק, אברבנאל].
תהליך ההחלמה שלא צלח מתואר לפרטי פרטים דרך מונחים מעולם הרפואה הקדומה. המילה חֻבְּשָׁה וכן המילה לְחָבְשָׁהּ מתייחסות לפעולת הקשירה החזקה וההדוקה של עצם שבורה כדי לקבע אותה במקומה [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם]. המונח חִתּוּל מתאר עטיפה של השבר בבדים רכים, תחבושת תומכת או רטייה [רש"י, מצודת ציון, רד"ק, שטיינזלץ].
משמעותה של הפציעה שנותרה פתוחה היא כי מצרים מעולם לא הצליחה לשקם את כבודה הלאומי או לנקום את תבוסתה מידי הבבלים, וארצה נותרה כבושה [מצודת דוד, אברבנאל]. המלבי"ם מוסיף רובד נוסף ומסביר כי פרעה אכן ניסה להשתקם ולחבוש את השבר במאבקיו על נהר פרת, אך היה זה טיפול לקוי; ריפוי תקין של שבר מצריך קודם כל הנחת תרופות לניקוי הדם הקרוש, ורק לאחר מכן עטיפה בחיתול רך וקשירה חזקה. משום ששלבי הריפוי הללו לא נעשו כראוי, הזרוע נותרה רפויה וחסרת תועלת.
התוצאה הסופית של שבר זה היא היעדר הכוח לִתְפֹּשׂ בֶּחָרֶב – לפרעה אין עוד יכולת צבאית להילחם ולהגן על עצמו [רש"י, שטיינזלץ]. בשל אותה חולשה מתמשכת, מלך מצרים איבד את ביטחונו ולא העז לצאת עוד מארצו למסעות מלחמה [רש"י, רד"ק, אברבנאל].