יום מפלתה של מצרים מתקרב, והוא מתאפיין בהתערבות אלוהית ישירה ובאפלה כבדה. הכפילות בפסוק, כִּי קָרוֹב יוֹם וְקָרוֹב יוֹם לַה', באה להדגיש כי הפורענות אינה אירוע מקרי, אלא יום שבו ה' מתגלה, מביא את האסון בעצמו ומצווה על האויב לתקוף [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציעים מספר כיוונים להבנת החזרה על המילים "קרוב יום". יש המסבירים זאת מבחינה היסטורית כשני שלבים שונים של חורבן: השלב הראשון הוא החורבן המיידי של מצרים, והשלב השני, המאוחר יותר, הוא מסע הכיבוש של נבוכדנצר מלך בבל [מלבי"ם]. לעומת זאת, גישה אחרת רואה בכפילות משמעות רוחנית. על פי גישה זו, הרשעים במעשיהם הופכים את מידת הרחמים, המיוצגת בשם ה', למידת הדין והפורענות. לחלופין, הכפילות מרמזת על כך שבעוד שמצרים חווה יום של דין, עבור עם ישראל זהו יום שבו ה' יזכור אותם ברחמים וייטיב עמם [חומת אנך].
הפסוק מכנה את הזמן הזה יוֹם עָנָן, ביטוי ציורי המתאר יום של חושך, אפלה וערפל, כאילו השמים התקדרו בעבים [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. יום זה מוגדר גם בתור עֵת גּוֹיִם יִהְיֶה. ביטוי זה מתפרש בשני אופנים: מצד אחד, זוהי עת שבה ייאספו גויים רבים על מצרים כדי להחריבה [רד"ק]. מצד שני, זהו זמן שבירתם ומפלתם של הגויים עצמם [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. בהקשר זה, הכוונה היא לנפילתן של כל האומות בעלות בריתה של מצרים, שהיוו את יסוד כוחה וגבורתה, אשר יפלו בחרב יחד איתה [מלבי"ם].