תארו לעצמכם שאתם מסתכלים לשמיים ורואים עננים שחורים וכבדים שמבשרים על סערה גדולה שמתקרבת. כך בדיוק מתואר הזמן שבו מצרים העתיקה עומדת ליפול. כאשר נאמר כִּי קָרוֹב יוֹם וְקָרוֹב יוֹם לַה', המילים חוזרות על עצמן כדי להדגיש משהו חשוב: הנפילה של מצרים היא לא אירוע שקורה במקרה, אלא זהו יום שבו ה' בעצמו מתערב ומביא את העונש. הזמן הזה נקרא יוֹם עָנָן, וזהו תיאור ציורי ליום של חושך וערפל, ממש כאילו השמיים התכסו בעננים קודרים. התקופה הזו נקראת גם עֵת גּוֹיִם יִהְיֶה, כלומר, זהו זמן שבו עמים רבים יתאספו יחד כדי להילחם במצרים, וגם כל העמים האחרים שהיו חברים של מצרים ועזרו לה, יאבדו את הכוח שלהם וייפלו יחד איתה.
יחזקאל, פרק ל׳, פסוק ג׳
כִּֽי־קָר֣וֹב י֔וֹם וְקָר֥וֹב י֖וֹם לַֽיהֹוָ֑ה י֣וֹם עָנָ֔ן עֵ֥ת גּוֹיִ֖ם יִהְיֶֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.