מפלתה של אימפריה אינה מתחילה רק בקריסתה הפנימית, אלא בשבירת כל משענותיה החיצוניות ומוקדי כוחה. נבואה זו משרטטת את קריסתה המוחלטת של מצרים, החל מאובדן בני בריתה ועד לחורבן הפיזי של ארצה.
הפרשנים מסכימים כי סֹמְכֵי מִצְרַיִם הם המדינות הזרות, בני ארץ הברית ושאר העמים שעמדו לצד מצרים וסייעו לה מול אויביה. מצרים נשענה על גורמי כוח שונים, בהם בריתות עם עמים רבים, אוכלוסייה עצומה, נהרות היאור ואף אמונה באלילים ובמלך, אך כעת כל המשענות הללו עתידות לאבד [מלבי"ם]. נפילתם של תומכי מצרים נועדה להשיג שלוש מטרות: להותיר את מצרים בודדה וללא כל עזרה, להרחיב את השממה גם לארצות הסובבות אותה כדי שלא תעבור בהן רגל אדם, ולהביא את העמים לידי הכרה בגדולת ה' [מלבי"ם].
בעקבות אובדן התמיכה, וְיָרַד גְּאוֹן עֻזָּהּ. מונח זה מבטא את רוממותה, גאוות כוחה וממשלתה החזקה של מצרים, שעתידה לרדת לארץ ולהגיע לשפל המדרגה [מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
החורבן יכה במדינה כולה, החל מִמִּגְדֹּל סְוֵנֵה. מקום זה מציין את קצה גבולה של מצרים ואת נקודת ההתחלה שלה. משם תתחיל החרב להכות ולכלות את יושבי הארץ [מלבי"ם, מצודת דוד]. הפגיעה תתפשט מקצה אחד של המדינה ועד לקצהה השני [ביאור שטיינזלץ], ותגיע עד לגבול כוש. אף שכוש אינה מוזכרת בפסוק זה במפורש, היא מובלעת בו כהמשך לנבואות קודמות המציינות את גבולות הממלכה [רד"ק]. כך, החרב תעבור בכל גבולות הארץ ותפיל את חלליה בָּהּ, כלומר בתוך ארץ מצרים עצמה [רד"ק].