נפילתה של אומה גדולה מהדהדת למרחקים ומטילה אימה על סביבותיה. מבחינה דקדוקית, המילה וּבָאָה נהגית במלרע, בניגוד לכלל הרגיל [מנחת שי, רד"ק]. החֶרֶב שתבוא על מצרים היא צבאו של מלך בבל [מצודת דוד]. כאשר חרב זו תכה, ייפלו במצרים חללים רבים, שכן המילה חָלָל מופיעה בלשון יחיד אך משמעותה היא קיבוצית ומתארת המון הרוגים [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
בעקבות הטבח במצרים, תאחז בתושבי כוש חַלְחָלָה, כלומר רעד, רתת וחרדה עמוקה [רש"י, מצודת ציון]. הפרשנים מסבירים כי הפחד בכוש נובע מקרבתה למצרים, בהיותה מדינת בת שכנה [ביאור שטיינזלץ], ומכך ששני העמים חולקים מוצא משותף כבני חם [רד"ק]. מתוך כך, כאשר בני כוש יראו וישמעו על המפלה המצרית, הם יחרדו לנפשם מחשש שמא מלך בבל ימשיך במסע הכיבוש ויפנה את חרבו גם אליהם [רש"י, רד"ק, מצודת דוד].
סופו של הפסוק מתאר את חורבנה המוחלט של מצרים: האויבים יעלו עליה, וְלָקְחוּ הֲמוֹנָהּ פירושו שהם ייקחו את המון העם המצרי אל השבי, ובמקביל וְנֶהֶרְסוּ יְסֹדוֹתֶיהָ מלמד כי יסודות חומותיה של מצרים ייהרסו ויוחרבו כליל [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].