מצרים, אימפריה מוגנת שכמעט ולא חוותה פלישות אויב וכיבושים זרים, עומדת בפני מציאות חסרת תקדים. נבואת החורבן מבשרת כי לראשונה בתולדותיה תדע מצרים הרס מהו, וגורלה לא יהיה שונה מגורלן של אומות אחרות באזור שכבר חרבו [ביאור שטיינזלץ].
הנבואה מנוסחת במבנה פואטי של תקבולת, וחוזרת על אותה גזירת כליה פעמיים במילים שונות כדי להדגיש את חומרת המסר [רד"ק]. המילה וְנָשַׁמּוּ מלמדת כי המצרים או התומכים בהם יהפכו לשממה [ביאור שטיינזלץ]. הם ייפלו בְּתוֹךְ – כלומר, ייכללו בתוך רשימת המדינות והאומות החרבות [רד"ק], ויהיו דומים להן במפלתם [מצודת דוד].
בהמשך לכך, המילה נַחֲרָבוֹת מצביעה על חורבן מוחלט והרס [מצודת ציון]. ערי מצרים יאבדו את ביטחונן ויצטרפו לרשימה הארוכה של ערים שוממות שנפלו בידי אויב [ביאור שטיינזלץ].