יחזקאל, פרק מ״ו, פסוק ט״ז

יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשמישהו מקבל במתנה שטח אדמה ענק מאבא שלו? הנביא יחזקאל מספר לנו על חוקים מיוחדים שקשורים לקרקעות של הנשיא. כאשר נאמר כִּי יִתֵּן הַנָּשִׂיא מַתָּנָה לְאִישׁ מִבָּנָיו, הכוונה היא למצב שבו הנשיא מחליט להעניק שטח אדמה במתנה לאחד מהבנים שלו עוד בזמן שהוא עצמו חי. בדרך כלל, בשנת היובל, שדות שניתנו במתנה או נמכרו חוזרים לבעלים המקוריים שלהם. אבל כאן החוק שונה לגמרי. המתנה הזו נשארת של הבן ושל הילדים שלו לנצח, והיא לא חוזרת לנשיא או לשאר האחים בשנת היובל. הסיבה לכך מסתתרת במילים נַחֲלָתוֹ הִיא. מכיוון שהבן בכל מקרה עתיד לרשת את האדמה הזו אחרי שאביו ילך לעולמו, המתנה הזו היא בעצם הקדמה של הירושה ולכן היא שרירה וקיימת לתמיד. הכתוב מדגיש שהאדמה הופכת להיות אֲחֻזָּתָם, שזה אומר שהיא ממש בבעלותם המלאה, וכל זה קורה בְּנַחֲלָה, כלומר מתוך הזכות הטבעית שלהם לקבל ירושה. לחוק הזה יש גם משמעות יפה וחשובה לעתיד לבוא. הנשיא, המזוהה עם מלך המשיח, יקבל מאת ה' נחלה מיוחדת כפרס על כך שקיבץ את ישראל בחזרה לארצם. העובדה שהנחלה הזו עוברת לבנים שלו באופן קבוע נועדה להבטיח שלמשפחת הנשיא תמיד יהיה מספיק רכוש משלה. בדרך זו, הנשיא לא ינצל את הכוח שלו כדי לגזול שדות של אנשים אחרים, וכל אדם מישראל יוכל לשמור על הרכוש שלו ולשבת בשקט ובביטחון באדמה שלו.