יצא לכם פעם לדמיין איך מנהיג חשוב מתנהג כשהוא מגיע למקום קדוש? כשהנשיא, שהוא המנהיג של העם, מגיע לבית המקדש בימים מיוחדים, נוהגים בו בכבוד רב ופותחים עבורו את השער עוד לפני שהוא מגיע. כאשר וּבָא הַנָּשִׂיא דֶּרֶךְ אוּלָם הַשַּׁעַר מִחוּץ, הכוונה היא שהוא נכנס מהחצר החיצונית אל פתח השער הפנימי. למרות מעמדו הגבוה, הנשיא יודע שיש גבולות למרחב המקודש ולכן הוא לא נכנס ממש פנימה אל העזרה, אלא וְעָמַד עַל מְזוּזַת הַשַּׁעַר, כלומר הוא נעמד ליד פתח השער כשהוא מסתכל לכיוון המזבח.
בזמן שהוא עומד שם, וְעָשׂוּ הַכֹּהֲנִים אֶת עוֹלָתוֹ וְאֶת שְׁלָמָיו. הכהנים מקריבים את הקורבנות שלו ממש מול העיניים שלו, כי חשוב מאוד שאדם יהיה נוכח ויסתכל כשהקורבן שלו מוקרב. לאחר מכן כתוב שוְהִשְׁתַּחֲוָה עַל מִפְתַּן הַשַּׁעַר. המילה מפתן פירושה סף הפתח, הכניסה של השער. הנשיא משתחווה לכיוון הקודש, מול פתח ההיכל, ואז יוצא.
אפילו שהנשיא סיים את תפקידו והלך, וְהַשַּׁעַר לֹא יִסָּגֵר עַד הָעָרֶב. השער נשאר פתוח לרווחה במשך כל היום עבור כל העם. מכיוון שהאנשים לא מגיעים כולם בבת אחת אלא בקבוצות או כיחידים לאורך היום כדי להיראות לפני ה', השער נשאר פתוח עד הערב כדי לאפשר לכל מי שמגיע להשתחוות בפתח מול ההיכל.