יחזקאל, פרק ה׳, פסוק ב׳

תארו לעצמכם שאתם רוצים להסביר לחברים משהו מאוד חשוב, אבל במקום לדבר אתם עושים הצגה שלמה רק בעזרת מעשים. זה בדיוק מה שהנביא עושה. ה' מבקש ממנו לקחת את השיער שלו, שאותו הוא גילח כדי לסמל חורבן, ולחלק אותו לשלושה חלקים שמראים מה יקרה לתושבי ירושלים. את השליש הראשון הנביא צריך לשרוף בלהבה קטנה שנקראת בָּאוּר, ואז תַּבְעִיר אותה, כלומר תגרום לאש לגדול ולבער. את הפעולה הזו הוא עושה בְּתוֹךְ הָעִיר, מעל לבנה מיוחדת שמסמלת את ירושלים, בדיוק כִּמְלֹאת יְמֵי הַמָּצוֹר, כשהזמן של המצור על העיר מסתיים. החלק הזה הוא משל לאנשים שיישארו בתוך ירושלים ויסבלו מרעב כל כך קשה, עד שהוא ירגיש להם ממש כמו אש שורפת בגוף. על השליש השני של השיער ה' אומר לנביא: וְלָקַחְתָּ אֶת־הַשְּׁלִשִׁית תַּכֶּה בַחֶרֶב סְבִיבוֹתֶיהָ. הנביא מכה בחרב מסביב לאותה לבנה, וזה מסמל את האנשים שינסו לברוח אל מחוץ לחומות העיר, אך לצערנו האויבים ימצאו אותם שם בזמן המלחמה. ומה לגבי החלק האחרון? עליו נאמר וְהַשְּׁלִשִׁית תִּזְרֶה לָרוּחַ, כלומר תפזר ותעיף את השיער באוויר למרחקים. אלה האנשים שיברחו ויתפזרו בארצות רחוקות. אך ה' מזהיר שגם שם לא תהיה להם מנוחה, כי וְחֶרֶב אָרִיק אַחֲרֵיהֶם, כלומר ה' ישלוף את החרב וייתן לאויבים להמשיך לרדוף אחריהם גם במקומות החדשים שאליהם יגיעו. דרך המעשים המיוחדים האלה, הנביא מעביר לעם מסר ברור על מה שעומד לקרות.