עזרא, פרק ד׳, פסוק י״ד

כותבי המכתב מציגים את עצמם כנתינים נאמנים הפועלים מתוך דאגה כנה למעמדו של מלך פרס וללא אינטרס אישי. הם מנמקים את פנייתם בהצהרה כׇּל־קֳבֵל דִּי־מְלַח הֵיכְלָא מְלַחְנָא, המבטאת את מחויבותם למלך שממנו הם מקבלים את צורכיהם, את רצונם לשמור על ענייניו מנזק כשם שמלח משמר בשר, וכן את שאיפתם להותיר את המקדש בחורבנו כאדמה מלחה. מתוך כך הם מוסיפים כי וְעַרְוַת מַלְכָּא לָא אֲרִיךְ לַנָא לְמֶחֱזֵא, כלומר אין זה ראוי והגון עבורם, ואין בכוונתם להמתין בחיבוק ידיים, מול סכנת מרד שתוביל לביזיונו של המלך ולהיחלשות מלכותו. מתוך מסירות ואחריות זו, עַל דְּנָה שְׁלַחְנָא וְהוֹדַעְנָא לְמַלְכָּא כדי להזהירו מראש ולמנוע כל פגיעה בו.