עזרא, פרק ד׳, פסוק י״ח

מלך פרס מאשר את קבלת הנִשְׁתְּוָנָא דִּי שְׁלַחְתּוּן עֲלֶינָא, כלומר האיגרת והדברים הכתובים שנשלחו אליו. יש המבארים כי מונח זה מתייחס ספציפית להעתק מדויק וזהה של המכתב המקורי. המלך מצהיר כי המסמך הוקרא לפניו בצורה ברורה ומפורשת, ולכן הוא אומר כי הוא מְפָרַשׁ קֱרִי קָדָמָי. ייתכן כי קריאה מפורשת זו כללה גם פעולת תרגום, שכן המלך לא ידע ארמית והסתמך על פקידיו שיקראו ויתרגמו את הדברים לשפתו.