מהלך פוליטי מחושב של הלשנה ועיכוב מתגבש כנגד שבי ציון. שני פקידים בכירים מנסחים איגרת שטנה רשמית הנשלחת למלך פרס, במטרה לעצור את מפעל הבנייה המחודש בירושלים.
הכתוב מציג את שני האישים המרכזיים שעמדו מאחורי המכתב ואת חלוקת התפקידים ביניהם. רְחוּם בְּעֵל־טְעֵם היה האיש האחראי על התוכן. הפרשנים נחלקו לגבי משמעות תוארו: הגישה המרכזית רואה בו את "המזכיר" – אדם בעל יכולת רטורית שניסח וסידר את הדברים במליצה נאותה [רש"י, מצודות]. מנגד, יש המפרשים את התואר במובן של יועץ, בעל עצה או מפקד [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ]. לצידו פעל וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא – הסופר, שהיה אמון על מלאכת הכתיבה עצמה [מצודת דוד], ולפי מסורת אחת היה בנו של המן [רש"י]. אזכורם המשותף משקף נוהג מקראי מוכר להציג יחד את המנסח ואת הסופר, שכן עבודתם תלויה זה בזה – האחד מכתיב ומסדר את הטענות, והשני מעלה אותן על הכתב [רש"י].
כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה – המילה "איגרת" נגזרת מכך שהיא אוֹגֶרֶת ואוספת בתוכה דברים רבים [מצודת ציון]. מאחורי כתיבת איגרת זו מסתתרת עלילת מרמה מתוחכמת. בעוד שהיוזמים המקוריים של המכתב ביקשו להתלונן רק על בניין בית המקדש [רש"י], רחום ושמשי, ששימשו כמעתיקים הרשמיים והנאמנים של המלך, ביצעו זיוף פוליטי. במקום להעתיק את התלונה כפשוטה, הם שינו את הכתוב והציגו את היהודים כמי שמבצרים את חומות העיר כולה בניסיון למרוד. כדי להעצים את האיום ולשוות לדבר חשיבות אזורית, הם העלימו את שמות המתלוננים המקוריים וגרמו למכתב להיראות כאילו נשלח מטעם כל העמים שמעבר לנהר, וכל זאת באופן מחושב שלא יאפשר להעניש אותם במקרה שהתרמית תתגלה [מלבי"ם].
האיגרת נכתבה עַל־יְרוּשְׁלֶם, כמכתב הלשנה שנועד לעורר את חמתו של לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא. הפסוק נחתם במילה הארמית כְּנֵמָא. הפרשנים מסכימים כי משמעותה היא "כאשר נאמר" או "כפי שיאמר להלן", והיא משמשת כהקדמה ומעבר ישיר להצגת תוכן המכתב בפסוקים הבאים [רש"י, רס"ג, מצודות, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, קיימת דעת מיעוט המפרשת מילה זו במשמעות של "עתה" [אבן עזרא].