עזרא, פרק ד׳, פסוק ט״ו

מכתב השטנה הנשלח אל מלך פרס קורא לו לא להסתמך רק על דברי הכותבים, אלא לבדוק את הדברים בעצמו בארכיוני הממלכה [מלבי"ם].

הכותבים מציעים למלך דִּי יְבַקַּר בִּסְפַר דָּכְרָנַיָּא דִּי אֲבָהָתָךְ, כלומר שיחפש, יחקור ויבדוק ביסודיות בספרי ההיסטוריה הרשמיים וספרי הזיכרונות של המלכים הקודמים [רש"י, רס"ג, שטיינזלץ]. הפועל יְבַקַּר משמעותו חיפוש ובדיקה מדוקדקת [מצודת ציון, רס"ג]. הם מבטיחים לו כי לאחר הבדיקה וּתְהַשְׁכַּח, כלומר תמצא ותדע בוודאות, כי ירושלים היא קִרְיָא מָרָדָא וּמְהַנְזְקַת מַלְכִין וּמְדִנָן - עיר מורדת הגורמת נזק לשלטון.

ההאשמה המרכזית כלפי יושבי העיר היא כי וְאֶשְׁתַּדּוּר עָבְדִין בְּגַוַּהּ. הפרשנים חלוקים בהבנת המילה וְאֶשְׁתַּדּוּר: הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה למרידות, סרבנות, התססות ומאבקים [רש"י, מצודת דוד, שטיינזלץ]. יש המזהים זאת עם המילה הפרסית למרד או עם לשון מאבק פיזי ומלחמה [רס"ג], ויש המפרשים זאת כלשון השתדלות ומאמץ למרוד [מלבי"ם]. לעומת זאת, גישה אחרת מפרשת את המילה מלשון שיגור ושליחות בארמית. לפי פירוש זה, דרכם של המורדים בעיר הייתה לשלוח שליחים למדינות אחרות כדי לרקום עלילות, לבקש עזרה צבאית ולגייס בעלי ברית למרד [מצודת ציון, אבן עזרא].

הכותבים מדגישים כי התנהגות זו אינה חדשה, אלא מתקיימת מִן יוֹמָת עָלְמָא - מימי קדם, שכן זהו מנהגם ההיסטורי הקבוע של תושבי העיר למרוד בשלטון הזר [רש"י]. לסיכום טענתם, הם מציינים כי עַל דְּנָה קִרְיְתָא דָךְ הָחָרְבַת - בדיוק בגלל היסטוריית המרידות הזו, העיר הזו הוחרבה מלכתחילה והפכה לשממה [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג].