רשימת העמים המופיעה כאן מפרטת את הקבוצות השונות שהתאגדו יחד כדי לשלוח איגרת שטנה נגד שבי ציון.
וּשְׁאָר אוּמַּיָּא הם שאר העמים עובדי האלילים שהוגלו ממקומם. זהותו של המלך המגלה, אָסְנַפַּר, שנויה במחלוקת. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בסנחריב, וכי "אסנפר" הוא שמו בשפה הפרסית. לעומת זאת, יש הסבורים כי מדובר באסרחדון מלך אשור, שהביא לארץ את העמים שהתגיירו מאוחר יותר מפחד האריות, או לחלופין שאסנפר היה אביו של אסרחדון [רס"ג]. כדי ליישב את הסתירה לכאורה מול פסוקים קודמים שמהם עולה כי אסרחדון הוא שהושיב את העמים בשומרון, מוסבר כי הדבר מיוחס כאן לסנחריב משום שהבן פעל על פי ציווי אביו [מצודת דוד]. גישה נוספת מציעה שזהו פשוט כינוי כללי למלך אשור [ביאור שטיינזלץ].
המלך מתואר בתואר רַבָּא וְיַקִּירָא, כלומר מלך גדול ומכובד. וְהוֹתֵב הִמּוֹ בְּקִרְיָה דִּי שָׁמְרָיִן, הוא הושיב את אותם עמים בעיירות ובערים הסמוכות לשומרון.
האיגרת נשלחה גם על דעת וּשְׁאָר עֲבַר נַהֲרָה, שהם שאר העמים היושבים בצדו המערבי של נהר פרת. מכיוון שנהר פרת חוצץ בין בבל לארץ ישראל, העמים הנמצאים בצד של ארץ ישראל נחשבים "עבר הנהר" מנקודת המבט של היושבים בבבל.
המילה החותמת את הפסוק, וּכְעֶנֶת, זכתה למגוון רחב של פירושים. קבוצת פרשנים אחת רואה בה ציון גיאוגרפי. לפי גישה זו, מדובר בשם של אומה, עיר או מחוז מרכזי שתושביו הסכימו גם הם לשליחת האיגרת [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, אבן עזרא]. מנגד, פרשנים אחרים מבינים את המילה כביטוי של זמן או כמבנה תחבירי. לשיטתם, המילה נגזרת מהמילה "עת", ומשמעותה "ועכשיו" או "וכעת הזאת", כביטוי מעבר המורה על הגעה לעיקר הדברים באיגרת או על דילוג וקיצור [אבן עזרא, רס"ג, ביאור שטיינזלץ]. פירוש נוסף קושר את המילה ללשון "מענה", כלומר פתיחה המציגה את תשובת הכתב, או מלשון פיוס, המעיד על כך שהאיגרת נפתחה בדברים רכים ומתחננים [רס"ג].