החלטות שלטוניות של הקיסרות הפרסית נשאו משקל כבד, ומרגע שהתקבלה פקודה רשמית, השטח הגיב במהירות. ברגע שבו הגיע המכתב המלכותי לידי צרי יהודה, הם ניצלו את ההזדמנות כדי להנחית מכה קשה על מפעל הבנייה בירושלים ולעצור אותו לחלוטין.
הפרשנים מסכימים כי המילים אֱדַיִן מִן־דִּי משמעותן אז, מאחר ש..., כלומר מיד לאחר שהדברים קרו. פַּרְשֶׁגֶן נִשְׁתְּוָנָא הוא טופס המכתב או העתק האיגרת של המלך ארתחששתא, שלפי דעה אחת הוא למעשה המלך כורש [רש"י]. המילה נִשְׁתְּוָנָא עצמה מתפרשת ככתב של מלשינות, והיא נגזרת מהשורש של שינוי, המעיד על אדם שמשנה את לשונו, מעוות את הדברים ואינו מדבר כראוי [ר' סעדיה גאון].
לאחר שהכתב קֱרִי קֳדָם, כלומר נקרא לפני רחום, שמשי הסופר ושותפיהם, הם אֲזַלוּ בִבְהִילוּ, הלכו בחיפזון ובמרוצה עַל־יְהוּדָיֵא, אל היהודים שבירושלים. הליכה מהירה זו מושווית לחיפזון שאפיין את יציאת מצרים [ר' סעדיה גאון]. כשהגיעו, וּבַטִּלוּ הִמּוֹ בְּאֶדְרָע וְחָיִל, כלומר הם ביטלו אותם ממלאכתם, כאשר המילה הִמּוֹ משמעותה "הם" [רש"י], והדבר נעשה תוך שימוש בכוח הזרוע ובחיל רב.
מאחורי החיפזון והשימוש בכוח מסתתר מהלך פוליטי מחושב. פקודתו המקורית של המלך כלל לא אסרה על בניית המקדש, אלא רק על שיקום העיר ירושלים. אולם, מכיוון שרחום ושמשי הסופר היו אמונים על תרגום הכתב הפרסי והעתקתו, הפירוש של המכתב היה תלוי בהם. הם פירשו את המילה פַּרְשֶׁגֶן כפתרון והסבר, וניצלו את סמכותם כדי לעוות את כוונת המלך ולהחיל את איסור הבנייה גם על בית המקדש. מסיבה זו הם מיהרו להגיע לירושלים בבהלה ולהפעיל כוח, כדי לקבוע עובדות בשטח ולעצור את בניין המקדש בטרם יתגלה כי חרגו מפקודת המלך המקורית [מלבי"ם]. הגיבוי של המכתב הרשמי שבידם, יחד עם הכוח הפיזי שהפעילו, אכן השיגו את מטרתם ועצרו את העבודה [ביאור שטיינזלץ].