כתגובה לאיגרת התלונה שנשלחה אליו, המלך עורך בדיקה היסטורית ושולח מענה רשמי לפקידיו. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה פִּתְגָמָא משמעותה דבר, מסמך רשמי או תשובת המלך. איגרת זו ממוענת עַל (כלומר, אל) רְחוּם בְּעֵל טְעֵם, תואר המכוון למזכיר, למפקד או לשר הממונה, יחד עם וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא (הסופר). המכתב מופנה גם אל כְּנָוָתְהוֹן, שהם חבריהם, שותפיהם או סיעותיהם, היושבים בְּשָׁמְרָיִן (בשומרון) ובשאר אזור עבר הנהר.
בביאור סיום הפסוק, שְׁלָם וּכְעֶת, קיימות שלוש גישות מרכזיות בקרב הפרשנים:
הגישה הראשונה רואה במילים אלו שמות של מקומות גיאוגרפיים ספציפיים אליהם נשלחה האיגרת [רש"י, רלב"ג]. לפי קו מחשבה זה, המילה וּכְעֶת חסרה את האות נו"ן ומשמעותה "כענת", והכוונה היא לשלוח שלום אל תושבי המקום הזה [אבן עזרא].
הגישה השנייה מפרשת מילים אלו כברכת נימוסין הפותחת את האיגרת. זהו מענה רך ודיפלומטי הכולל דברי שלום [רס"ג, מצודת דוד], וניתן לתרגמו לשפה יומיומית כ"שלום וכולי, ועתה" [שטיינזלץ]. גם לפי גישה זו המילה וּכְעֶת היא צורה מקוצרת של "כענת" בהשמטת האות נו"ן [מצודת דוד].
גישה שלישית וייחודית מסבירה כי מדובר בקיצור דרך פקידותי. המלך סמך על שריו ולא חקר את אמיתות המרד בהווה, אלא בדק רק את היסטוריית המרידות של ירושלים. כדי להימנע מחזרה מייגעת על כל שמות הפקידים והעמים שכבר הוזכרו קודם לכן, הסופר השתמש בקיצור: המילה שְׁלָם אינה ברכה, אלא ציווי שמשמעותו "השלם וגמור". היא מתפקדת כמו המילה "וכו'", ומורה לקורא להשלים בעצמו את רשימת הנמענים עד שמגיעים למילה וּכְעֶת [מלבי"ם].