תושבי הארץ הנכרים פונים בהצעה לשיתוף פעולה אל זְרֻבָּבֶל, הפחה הממונה על יהודה מטעם מלך פרס [ביאור שטיינזלץ], ואל מנהיגי העם. הם מבקשים להצטרף למפעל בניית המקדש, תוך הצהרה על אמונה משותפת ומסורת פולחן עתיקה לאלוהי ישראל מאז שהובאו לארץ.
למרות חזותה הידידותית של הבקשה נִבְנֶה עִמָּכֶם, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי מדובר בפנייה ערמומית. מטרתם האמיתית הייתה להתערות בקרב בוני המקדש, לעמוד על סודותיהם ומחשבותיהם, ולמצוא עלילה שתאפשר להם להשבית ולבטל כליל את מלאכת הבנייה [רש"י, מצודת דוד, רב סעדיה גאון].
כדי לשכנע את היהודים, הם טוענים כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם, כלומר, אנו עובדים את ה' בדיוק כמותכם. בפסוק מופיעה המילה ולא, אשר נכתבת באות אל"ף אך נקראת באות וי"ו – וְלוֹ אֲנַחְנוּ זֹבְחִים. פער זה בין הכתיב לקרי זוכה למספר התייחסויות: יש המפרשים כי כוונתם הייתה לומר שהם זובחים אך ורק לה' ולא לאל אחר [אבן עזרא]. מנגד, יש המסבירים כי אותם נכרים נהגו לעבוד את ה' בשיתוף עם אלילים אחרים, וכוונתם באמירה זו הייתה שהם מחשיבים את ה' לאל עליון שנעלה על כל שאר האלוהויות שהם עובדים, וסברו שגם ישראל נוהגים כך [מלבי"ם]. גישה נוספת קושרת את הכתיב והקרי למניע הפנימי של פולחנם: הם אמנם זבחו לה' כפי שנקרא במילה "ולו", אך עשו זאת רק מתוך פחד ממתקפת האריות שפגעה בהם ולא מתוך אהבה אמיתית, כפי שנרמז במילה הכתובה "ולא" [רב סעדיה גאון, מצודת דוד].
הם מבססים את בקשתם על הוותק שלהם בארץ, מִימֵי אֵסַר חַדֹּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ פֹּה. אסר חדון היה בנו של סנחריב. לאחר שסנחריב הגלה את ישראל, הוא נרצח על ידי בניו, ואסר חדון שמלך תחתיו הוא זה שהביא את העמים הזרים הללו מאזורים כמו בבל וכותה והושיב אותם בארץ ישראל [רש"י, מצודת דוד]. יצוין כי בפסוק זה השם אסר חדון נכתב כמילה אחת מחוברת, בשונה מהופעותיו בספרים אחרים בתנ"ך [מנחת שי].