תגובת מלך פרס לאיגרת שנשלחה אליו מאשרת את קבלת המסמך ואת הבנת תוכנו לאשורו. הפרשנים נדרשים לביאור המונחים הארמיים המרכיבים את הצהרתו.
המילה נִשְׁתְּוָנָא מתבארת בקרב רוב הפרשנים כאיגרת או כמסמך הכתוב שנשלח אל המלך [רש"י, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ], או כדברים המפורשים שנכתבו בה [מצודת דוד]. לעומת זאת, גישה ייחודית מציעה כי המילה מתייחסת באופן ספציפי להעתק של המכתב, שכן היא נגזרת מלשון "שווה", כלומר העתק הזהה לחלוטין למכתב המקורי שממנו הועתק [מלבי"ם].
באשר להמשך דברי המלך, מְפָרַשׁ קֱרִי קָדָמָי, הפירוש המקובל הוא שהאיגרת הוקראה לפניו בצורה ברורה ומפורשת [רש"י, מצודת דוד]. עם זאת, יש המפרשים את המילה מְפָרַשׁ גם במשמעות של תרגום. לפי הבנה זו, ייתכן כי מלך פרס כלל לא טרח ללמוד ארמית, והוא הסתמך על פקידים יודעי שפות שקראו את האיגרת ותרגמו אותה עבורו לשפתו [ביאור שטיינזלץ].
מבחינת מסורת הקריאה והדקדוק של המילים קֱרִי קָדָמָי, האות קו"ף במילה הראשונה מנוקדת בחטף סגול, ואילו האות קו"ף במילה השנייה מנוקדת לרוב בקמץ, כאשר קיימות מסורות מסוימות שבהן היא מנוקדת בחטף קמץ [מנחת שי].