פסוק זה מהווה נקודת מעבר בטקסט, שבה מסתיים התיאור ההיסטורי הכללי ומתחיל הציטוט הישיר של תוכנה של האיגרת הרשמית שנשלחה למלך פרס.
המילה פרשגן מובנת בקרב רוב הפרשנים כטופס, העתק מדויק או משנה של הכתב המקורי. משמעות זו נלמדת מהתרגום הארמי למונח "משנה תורה", שמתורגם כ"פרשגן אורייתא" [רס"ג, מצודת ציון]. חלק מהפרשנים מקבילים מילה זו למילה הדומר לה "פתשגן" המופיעה במגילת אסתר, ומוסיפים כי משמעותה היא גם פשר וביאור של הכתב [רש"י, אבן עזרא, רלב"ג]. המילה אגרתא (איגרת) נקראת כך משום שדברים רבים אגורים ונאספים בתוכה [רס"ג].
לאחר הקדמה זו, מובאת פתיחת המכתב עצמו: עבדך אנש עבר נהרה. הכותבים מציגים את עצמם כעבדי המלך, אנשי "עבר הנהר". כינוי זה מאגד בתוכו את כלל האומות שהוזכרו קודם לכן, שכן מנקודת המבט של היושבים בבבל, ארץ ישראל וסביבתה נחשבות לאזור שמעבר לנהר [רש"י, מצודת דוד].
המילה החותמת את הפסוק, וכענת, זכתה לשני כיווני פירוש עיקריים. גישה אחת רואה בה שם של קבוצה או מקום נוסף, כלומר "אנשי כענת" שמצטרפים לאנשי עבר הנהר בשליחת המכתב [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג]. לעומת זאת, גישה שנייה מסבירה כי משמעות המילה היא "ועכשיו" או "וכו'", והיא משמשת כקיצור דרך ספרותי. על פי גישה זו, איגרות רשמיות בעת העתיקה היו נפתחות ברשימה ארוכה של שמות השולחים ובשבחים ותארי כבוד למלך. מחבר הספר בחר לדלג על הגינונים הארוכים והכפילויות, ציין רק את תחילת הדברים, והשתמש במילת הקיצור כדי לגשת מיד לגוף הטקסט ולתוכן המכתב עצמו [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].