הפסקת בניין המקדש בירושלים מהווה שלב ביניים בתהליך שיבת ציון, ויוצרת פער היסטורי הנמתח על פני שנות שלטונם של מספר מלכי פרס. הפרשנים מסכימים על התרגום המילולי של הכתוב הארמי: המילה בֵּאדַיִן משמעותה "אז", והביטוי וַהֲוָת בָּטְלָא מתורגם כ"והייתה בטלה", כלומר, מלאכת בניין בית ה׳ נעצרה לחלוטין.
תקופת ההפסקה נמשכה מתחילת מלכותו של אחשורוש, לאורך כל ימי שלטונו של ארתחשסתא, ועד לשנת שתיים למלכות דריוש [ר' סעדיה גאון]. סביב זהותו ומיקומו ההיסטורי של דריוש מתקיימת מחלוקת. גישה אחת מזהה רצף של שלושה מלכים: כורש, אחריו אחשורוש שנשא את אסתר לאישה, ולאחריו דריוש, שהוא למעשה בנם של אחשורוש ואסתר [רש"י]. מנגד, ישנה דעה המזהה את דריוש ואחשורוש כאותו אדם [אבן עזרא].
לעצירת הבנייה עד שנת שתיים לדריוש ישנה משמעות היסטורית עמוקה, הקשורה לחשבון המדויק של שנות הגלות. פרק הזמן שחלף מהשנה הראשונה למלכות כורש ועד השנה השנייה לדריוש עומד על שמונה עשרה שנה. תקופה זו משלימה במדויק שבעים שנה לחורבן ירושלים. החישוב מתבסס על כך שמרגע חורבן הבית וגלות צדקיהו ועד שנת אחת לכורש עברו חמישים ושתיים שנה. בתוספת שמונה עשרה שנות עצירת הבנייה, מושלמות שבעים שנות החורבן. רק עם תום תקופה מוגדרת זו, בשנת שתיים לדריוש, התחדשה מלאכת הבניין עד להשלמתה הסופית [רש"י].