שמועת חזרתם של גולי בבל והתחלת בנייתו של בית המקדש השני מכה גלים בארץ, ומגיעה לאוזניהם של תושבי האזור העוינים. המילה צָרֵי משמעותה שונאים ואויבים.
הפרשנים מסכימים כי צָרֵי יְהוּדָה וּבִנְיָמִן אינם עמים מקומיים מקוריים, אלא אומות נוכריות ועובדי עבודה זרה שמלך אשור, סנחריב, הביא מאזורים כמו בבל וכותה, והושיב בערי שומרון תחת בני ישראל שהוגלו. בשל מוצאם, הם מכונים לעיתים כותים [רלב"ג].
רקע היסטורי ודתי עמוק יותר על אוכלוסייה זו מציג רב סעדיה גאון, המסביר כי קבוצות אלו מוכרות כ"גרי אריות". כאשר התיישבו לראשונה בארץ, הם לא יראו את ה', ובתגובה שולחו בהם אריות שהרגו בהם. מתוך פחד מהאריות בלבד, הם עברו תהליך של גיור, אך לא הפכו לצדיקים אמיתיים. למעשה, הם יצרו מציאות דתית מעורבת שבה יראו את ה', אך במקביל המשיכו לעבוד את אלוהיהם הקודמים. תושבים אלו נותרו לשבת בארץ ישראל ברציפות מאז ימי הבית הראשון, לאורך כל שנות חורבן הבית וגלויות בבל, מדי ופרס, ועד לעלייתם של עזרא וסיעתו שהחלו בבניית ההיכל.