מנהיגי העם, ובהם זרובבל, ישוע הכהן הגדול וראשי המשפחות, מביעים התנגדות מוחלטת להצעת השותפות של הנוכרים בבניית בית המקדש. ההכרזה לֹא לָכֶם וָלָנוּ מבטאת דחייה מכול וכול של עבודה משותפת, תוך הבהרה כי לאותם גורמים אין כל חלק בבניית הבית לה׳. מתוך סירוב נחרץ זה, נלמד עיקרון מהותי לפיו אין לאפשר למי שאינו מישראל להשתתף עמנו בבניית בית המקדש [רלב"ג].
בניגוד להצעת השותפות, המנהיגים מצהירים כִּי אֲנַחְנוּ יַחַד נִבְנֶה. המילה כִּי מתפרשת כאן בהוראה של "אלא" [רש"י], כלומר: אלא אנחנו לבדנו נבנה את המקדש. המילה יַחַד באה להדגיש כי מלאכת הבנייה תעשה באופן בלעדי על ידי כל קהל בני ישראל המאוחדים במשימה [אבן עזרא, מצודת דוד].
את דחייתם מנמקים המנהיגים במילים כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ, ומבהירים כי הצו והרשות שניתנו מאת המלך כורש הופנו אך ורק לעם ישראל, ולא לאף גורם זר [מצודת דוד].