עיון בספרי ההיסטוריה הישנים העלה תמונה מרשימה של עברה המפואר של ירושלים. הרישומים לא הסתפקו בתיאור פחוות יהודה הקטנה, אלא חשפו את ימי הזוהר של המלוכה הישראלית, שידה הגיעה למרחבים העצומים שמהגבול הצפוני של סוריה ועד מצרים [ביאור שטיינזלץ]. גילוי היסטורי זה אימת את האזהרה שנשלחה למלך, ולפיה אם העיר תיבנה מחדש, הוא עלול לאבד את שליטתו ואת הכנסותיו במרחב כולו [מלבי"ם].
וּמַלְכִין תַּקִּיפִין הם מלכים חזקים וגדולים אשר ישבו בירושלים, דוגמת דוד ושלמה [רש"י, ר' סעדיה גאון]. בזמנים שבהם עם ישראל עשה את רצון בוראו, נכנעו בפניו אומות העולם והעלו לו מס [ר' סעדיה גאון]. מלכים אלו היו וְשַׁלִּיטִין בְּכֹל עֲבַר נַהֲרָה, כלומר שלטונם השתרע על כל האזור שמעבר לנהר הנוטה לכיוון ארץ ישראל [רש"י].
כאות לכפיפותם, העמים השכנים העלו למלכי ישראל סוגים שונים של מסים ומתנות [רלב"ג]. הכתוב מפרט שלושה סוגי מסים מרכזיים שניגבו מהאומות: וּמִדָּה היא מנת המלך, כלומר מסים כלליים קבועים [מצודת דוד, ר' סעדיה גאון]; בְלוֹ הוא מס גולגולת אישי הנגבה מכל אדם [רש"י, ר' סעדיה גאון, ביאור שטיינזלץ]; לגבי וַהֲלָךְ, יש המפרשים כי מדובר במס דרכים [ביאור שטיינזלץ], ויש המסבירים כי זהו מס רכוש ותבואה, בדומה לארנונה [ר' סעדיה גאון].