אויביהם של שבי ציון לא הסתפקו בהפרעות מקומיות, אלא ניהלו מערכה פוליטית ממושכת, מאורגנת וממומנת היטב כדי לסכל את בניין בית המקדש. מאמץ עוין זה נפרש על פני תקופה ארוכה של חילופי שלטון באימפריה הפרסית, והוביל בסופו של דבר לעצירת עבודות הבנייה.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה וְסֹכְרִים הכתובה באות סמ"ך, משמעותה "שוכרים" באות שי"ן. כלומר, צרי יהודה שילמו שכר כדי לשכור את שירותיהם של יועצים שונים. עם זאת, השימוש החריג באות סמ"ך אינו מקרי; יש המקשרים זאת לפסוק "יִסָּכֵר פי דוברי שקר" מספר תהלים, כרמז לכך שכוונתם הייתה לשכור עדי שקר ויועצי רע, אך בסופו של דבר ה' בלבל וסתם את טענותיהם [רב סעדיה גאון, מנחת שי]. פירוש נוסף לאיות זה גורס כי משמעותו מסירת נפש, ללמדנו שהאויבים היו מוכנים למסור עצמם למיתה רק כדי להפריע ליהודים [רב סעדיה גאון].
מטרתם של אותם יוֹעֲצִים הייתה לְהָפֵר עֲצָתָם, דהיינו לייעץ למלך פרס עצות שקריות שייטו את דעתו נגד היהודים, ובכך לבטל את תוכניותיהם של מנהיגי העם לבנות את המקדש [מצודת דוד, רב סעדיה גאון]. מאמץ מתמיד זה להשטין ולעכב את הבנייה הופנה בעיקר כלפי בני השבטים יהודה ובנימין, שכן הם היו הרוב המוחלט של העולים ארצה מגלות בבל, בעוד שאר עשרת השבטים נותרו בגלות אשור מתוך ידיעה שעתיד לבוא חורבן נוסף [רב סעדיה גאון]. ההצקות הפוליטיות הבלתי פוסקות, בשילוב עם המצב הכלכלי הקשה של העולים המעטים שנאלצו לעבד אדמות שהיו עזובות עשרות שנים, הכריעו את הכף והביאו להפסקת העבודה בפועל [ביאור שטיינזלץ].
תקופת ההפרעה מתוארת כנמשכת כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ. הפרשנים מסבירים כי ביטול המלאכה החל בימי כורש, נמשך לאורך כל ימי מלכותו של אחשורוש שמלך אחריו, והסתיים רק בשנת שתיים למלכות דריוש [רש"י, רב סעדיה גאון]. באשר לזהותו של דריוש, קיימות גישות שונות: יש המזהים אותו כבנו של אחשורוש [מצודת דוד], ובפרט כבנה של אסתר המלכה [רב סעדיה גאון], ויש המזהים אותו כבן בנו של כורש [רלב"ג].