עזרא, פרק ד׳, פסוק ה׳

קרה לכם פעם שניסיתם לבנות משהו ממש חשוב, כמו ארמון גדול, ומישהו ניסה להפריע לכם בכוונה שוב ושוב? זה בדיוק מה שקרה ליהודים שחזרו לארץ ישראל כדי לבנות את בית המקדש. האויבים שלהם לא סתם הפריעו קצת, אלא תכננו תוכנית ארוכה ומאורגנת כדי לעצור את הבנייה. האויבים שילמו הרבה כסף והיו וְסֹכְרִים, כלומר שוכרים, אנשים מיוחדים שהיו יוֹעֲצִים. התפקיד של אותם אנשים היה לְהָפֵר עֲצָתָם. מה זה אומר? הם הלכו למלך פרס, סיפרו לו שקרים ונתנו לו עצות רעות, רק כדי שהוא יכעס על היהודים, ובמיוחד על אנשי שבט יהודה ושבט בנימין שהיו רוב האנשים שחזרו לארץ, ויבטל את התוכנית שלהם לבנות את המקדש. בגלל כל ההצקות האלה, ובגלל שהיהודים היו עניים ונאלצו לעבוד קשה מאוד כדי לגדל אוכל באדמה שהייתה עזובה המון שנים, עבודות הבנייה של בית המקדש באמת נעצרו. המצב העצוב הזה לא נמשך יום או יומיים, אלא כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ. ההפרעות התחילו בימי המלך כורש, המשיכו לאורך כל התקופה של המלך אחשורוש שמלך אחריו, והסתיימו רק כעבור שנים רבות, בשנה השנייה למלכותו של המלך דריוש.