חילופי השלטון בממלכת פרס הביאו עמם אתגרים חדשים עבור שבי ציון, כאשר אויבי יהודה ניצלו את עלייתו של מלך חדש כדי לסכל את שיקום ירושלים. רוב הפרשנים מסכימים כי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ המוזכר כאן הוא המלך שעלה לשלטון לאחר כורש, והוא אותו אחשורוש המוכר ממגילת אסתר [רש"י, רלב"ג], אם כי יש המזהים אותו עם המלך המכונה בפרסית ארתחשסתא [אבן עזרא].
עם תחילת שלטונו, אויבי היהודים כָּתְבוּ שִׂטְנָה. המילה שִׂטְנָה משמעותה קטרוג, הלשנה ומכתב אישום רשמי [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מקור המילה הוא מהשורש ש.ט.ן, המבטא עמידה כנגד אדם כצר וכמתנגד [אבן עזרא, רב סעדיה גאון]. מטרת מכתב השטנה הייתה להלשין על יושבי יהודה, להרפות את ידיהם, להבהילם, ובעיקר למנוע מהמלך החדש להעניק רשות להמשך בניין בית המקדש [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם].
מאחורי הקלעים של מכתב זה עמדו דמויות מוכרות ומניעים היסטוריים עמוקים. כותב השטנה היה שמשי הסופר, בנו של המן הרשע. המהלך זכה לגיבוי מצד המלכה ושתי, נכדתו של נבוכדנצר מחריב ירושלים, אשר התנגדה בתוקף לבניית המקום שאבותיה החריבו. עם זאת, הצלחת השטנה והפסקת הבנייה לא היו מקריות, אלא נבעו מהשגחת ה'. באותה עת טרם הסתיימו שבעים שנות הגלות שנגזרו על העם, שכן בוני המקדש טעו בחישוב השנים ומנו אותן מיום חורבן הבית במקום ממועדים מוקדמים יותר. מכיוון שהזמן הראוי לגאולה השלמה טרם הגיע, התעוררו הרשעים להסית את השלטון ומלאכת הבנייה הושבתה לשנים ארוכות [רב סעדיה גאון].