יצא לכם פעם להתחיל לבנות משהו עצום וחשוב, ופתאום, ממש באמצע העבודה, הייתם חייבים לעצור הכול? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל כשחזרו לארץ כדי לבנות מחדש את בית ה'. המילה בֵּאדַיִן פירושה אז, והמילים וַהֲוָת בָּטְלָא אומרות שהעבודה הייתה בטלה, כלומר נעצרה לחלוטין.
ההפסקה הזאת לא הייתה קצרה, היא נמשכה שנים רבות דרך תקופות השלטון של מלכי פרס, מאחשורוש ועד השנה השנייה של המלך דריוש. דרך אגב, דריוש הזה הוא למעשה הבן של המלך אחשורוש ואסתר המלכה.
אבל למה הבנייה הייתה חייבת להיעצר לכל כך הרבה זמן? מסתבר שמאחורי העצירה הזו הסתתר חשבון מדויק מאוד. מהרגע שבו נחרב ירושלים ועד שהמלך כורש הרשה ליהודים לחזור, עברו חמישים ושתיים שנה. הפסקת הבנייה הוסיפה עוד שמונה עשרה שנה של המתנה. אם נחבר את המספרים יחד, נגלה שהם משלימים בדיוק לשבעים שנה שלמות מאז החורבן. רק כשהסתיימו שבעים השנים הללו, בשנת שתיים למלכות דריוש, עם ישראל יכול היה לחזור ולבנות את בית ה' עד לסיום המלאכה.