עזרא, פרק ד׳, פסוק ט״ו

כותבי מכתב השטנה קוראים למלך פרס לחקור ביסודיות בספרי ההיסטוריה של המלכים הקודמים, ומציעים לו דִּי יְבַקַּר בִּסְפַר־דָּכְרָנַיָּא דִּי אֲבָהָתָךְ. הם מבטיחים כי לאחר בדיקה זו הוא ימצא וידע בוודאות, וּתְהַשְׁכַּח, כי ירושלים היא עיר מורדת הגורמת נזק לשלטון, קִרְיָא מָרָדָא וּמְהַנְזְקַת מַלְכִין וּמְדִנָן. האשמתם המרכזית היא כי וְאֶשְׁתַּדּוּר עָבְדִין בְּגַוַּהּ, כלומר שתושבי העיר מחוללים מרידות ומאבקים, או לחלופין שולחים שליחים למדינות אחרות כדי לגייס בעלי ברית למרד. התנהגות זו אינה חדשה אלא מתקיימת מימי קדם, מִן־יוֹמָת עָלְמָא, ולכן הם מסכמים כי בדיוק בגלל היסטוריית המרידות הזו הוחרבה העיר מלכתחילה, עַל־דְּנָה קִרְיְתָא דָךְ הָחָרְבַת.