עזרא, פרק ד׳, פסוק י״ב

איגרת האזהרה הנשלחת למלך פרס מצהירה כי יְהוּדָיֵא שעלו ברשותו שבו לִירוּשְׁלֶם, המתוארת בתור קִרְיְתָא מָרָדְתָּא וּבִאישְׁתָּא, עיר מורדת ומרעה. הכותבים טוענים בעורמה כי היהודים בָּנַיִן את העיר, תוך שימוש בכפל משמעות שנועד להציג למלך בנייה של עיר מורדת, אך להשאיר בידם תירוץ שלפיו התכוונו רק לבניית בית המקדש. האיגרת מפרטת את שלבי הבנייה ומתריעה כי היהודים משלימים או מייסדים מחדש את חומות העיר, פעולה המתוארת במילים וְשׁוּרַיָּא שַׁכְלִילוּ. בנוסף הם עובדים על יסודות המבנה או כתליו, הנקראים וְאֻשַּׁיָּא, ופעולתם מתוארת במילה יַחִיטוּ, שמשמעותה חיבור וקשירת ההריסות ליחידה אחת, מתיחת חוט בנאים על גביהן, או חפירה בקרקע כדי להניח את היסודות כראוי.