תארו לעצמכם שמישהו מבקש מכם להעביר הודעה, אבל בדרך אתם משנים את המילים כדי לסבך אותו בכוונה. זה בדיוק מה שקרה כאן! בזמן שהיהודים ניסו לבנות מחדש את ירושלים, קמו להם מתנגדים שרצו לעצור את הבנייה. שני פקידים בכירים וחשובים שיתפו פעולה כדי לנסח מכתב תלונה רשמי למלך פרס. הפירוש מסביר לנו בדיוק מה היה התפקיד של כל אחד מהם. הראשון היה רְחוּם בְּעֵל־טְעֵם, שהיה המזכיר. הוא היה אדם שידע להתנסח היטב, והוא זה שחיבר וסידר את הטענות בצורה יפה וחכמה. לצידו עבד וְשִׁמְשַׁי סָפְרָא, שהיה הסופר. התפקיד שלו היה להעלות את הדברים על הכתב. שניהם יחד כְּתַבוּ אִגְּרָה חֲדָה, כלומר כתבו איגרת אחת. המילה איגרת נקראת כך מפני שהיא אוגרת ואוספת בתוכה דברים רבים.
אבל מאחורי האיגרת הזו הסתתרה רמאות גדולה. האנשים שביקשו מהם לכתוב את המכתב רצו להתלונן רק על כך שהיהודים בונים את בית המקדש. במקום לכתוב זאת, רחום ושמשי החליטו לזייף את התלונה. הם כתבו שהיהודים בונים ומחזקים את החומות של כל העיר כדי למרוד במלך. כדי שהאיום ייראה גדול וחשוב יותר, הם העלימו את שמות המתלוננים האמיתיים וגרמו למכתב להיראות כאילו כל העמים באזור התאגדו ושלחו אותו. הם עשו זאת בערמומיות מחושבת, כך שאם השקר יתגלה, הם לא ייענשו. המכתב נכתב עַל־יְרוּשְׁלֶם, כמכתב הלשנה שנועד להכעיס את המלך, ונשלח לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא מַלְכָּא, הלא הוא המלך ארתחששתא. בסוף מופיעה המילה הארמית כְּנֵמָא, שפירושה הוא "כפי שיאמר בהמשך". זוהי בעצם הקדמה שמובילה אותנו לפסוקים הבאים ואומרת: "והנה מה שהיה כתוב במכתב".