חשבתם פעם איך אפשר לשקר למלך גדול וחזק מבלי שהוא ירגיש? האויבים של בני יהודה רצו לעצור את בניית בית המקדש, והם תכננו מזימה מתוחכמת מאוד כדי לגרום לשלטון הפרסי לעצור את הבנייה. הכל קורה וּבִימֵי אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא. השם הזה הוא בעצם לא שם פרטי של אדם אחד, אלא תואר כבוד ששייך לכל מלכי פרס, בדיוק כמו שהמילה "פרעה" מתארת את כל מלכי מצרים. האויבים מחליטים לשלוח מכתב הלשנה עַל־אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא, כלומר אל המלך.
מי שעומד מאחורי המכתב מתואר במילים כָּתַב בִּשְׁלָם מִתְרְדָת טָבְאֵל. המילה בִּשְׁלָם מגלה לנו שהם כתבו את המכתב בעורמה, כאילו הם פונים למלך בשלום ובנימוס. מנהיג החבורה נקרא מתרדת טבאל, ואליו חברו וּשְׁאָר כְּנָוֹתָו, שזה אומר כל שאר החברים והשותפים שלהם למזימה.
המכתב הרשמי הזה נקרא הַנִּשְׁתְּוָן, והוא היה כָּתוּב אֲרָמִית וּמְתֻרְגָּם אֲרָמִית, כלומר גם האותיות וגם השפה היו בארמית. ולמה דווקא בארמית? כאן מסתתרת התחבולה: לפי חוקי פרס, המלך לא יכול לבטל פקודה שהמלך הקודם כבר אישר, ולכן אי אפשר היה פשוט לבקש ממנו לעצור את בניית המקדש. במקום זאת, האויבים מסרו את המכתב בארמית לפקידים המיוחדים של המלך, שתפקידם היה לתרגם מכתבים לפרסית. הם עשו זאת כדי שהפקידים יעבירו למלך דיווח שקרי ויגידו לו שהיהודים בכלל לא בונים מקדש, אלא בונים חומות חזקות כדי למרוד בו. אגב, בגלל שהמכתב החשוב הזה נכתב בארמית, מכאן והלאה גם הסיפור עצמו בספר עובר להיות מסופר בשפה הארמית.