בראשית, פרק ג׳, פסוק ט״ו

כעונש על כך שהנחש העמיד פנים כאוהב כדי לפתות את האשה, ה' קובע וְאֵיבָה אָשִׁית, שנאה עמוקה וטבעית שתחליף את הקרבה המדומה בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה. מאבק זה יימשך לדורות וּבֵין זַרְעֲךָ וּבֵין זַרְעָהּ, והוא אינו מסתכם רק בפחד הפיזי ההדדי, אלא מסמל את זירת הקרב התמידית של האנושות מול כוחות היצר הרע. במלחמה זו לאדם יש יתרון, שכן הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, כלומר יכתוש וירמוס את מוחך מלמעלה, בעוד וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב, תוכל רק לארוב ולהכיש אותו בקרסולו ממקומך הנמוך, אף שארס זה עדיין קטלני. במישור הרוחני והזמני, הכאת הראש מייצגת ניצחון מוקדם על היצר או בעזרת התורה, ואילו פגיעה בעקב משמעותה כניעה לעבירות קטנות או חזרה מאוחרת בתשובה. עם זאת, מצב מלחמה זה יגיע לקצו באחרית הימים, אז יתרפא העולם מנזקי הנחש וישוב להרמוניה השלמה.