בראשית, פרק ג׳, פסוק י״ט

המעבר מגן עדן לעולם החולין מאלץ את האדם להתמודד עם מאבק הישרדותי, שבו מזונו יושג רק לאחר טרחה קשה עד שיינטפו פניו בְּזֵעַת אַפֶּיךָ. בשונה מבעלי החיים, האדם נדרש כעת לשרשרת ארוכה של עבודת כפיים כדי שתֹּאכַל לֶחֶם, מצב המשעבד את שכלו לקיום הפיזי אך גם מחנך אותו לסבלנות ולזיכוך מידותיו. עמל זה יימשך עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה, כלומר עד למוות ולקבורה, שהם תוצאה טבעית של ההימשכות אחר החומר המזכירה לאדם כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ וכן כִּי עָפָר אַתָּה. עם זאת, הקביעה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב מהווה גם חסד המאפשר לנפש להשתחרר אל ה', ומהלך הכרחי של פירוק הגוף החומרי לקראת בנייתו העתידית מחדש.