בראשית, פרק ג׳, פסוק כ״ב

בעקבות החטא, הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, כלומר הפך לייחודי בעולמו ודומה למלאכים ביכולתו העצמאית והמודעת לָדַעַת טוֹב וָרָע, התפתחות שהכניסה את הרע אל תוך עצמותו והעבירה אותו מפשטות טבעית לחיים של חישובים ורדיפה אחר הנאות. עד כה לא נזקק האדם לעץ שמעניק אריכות ימים, אך וְעַתָּה, משנגזרה עליו מיתה, ה' חושש פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים בניסיון להינצל מעונשו. אם יפרוץ את הגדר וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם, הוא ישקע לנצח בגופו החומרי והפגום ללא אפשרות לזיכוך רוחני דרך המוות, ואף יסכן את הדורות הבאים שעלולים לטעות ולעבוד אותו כאלוהים.