בראשית, פרק ג׳, פסוק י״א

ה' חוקר את האדם כדי לעמת אותו עם מעשיו ולהעניק לו הזדמנות להתוודות, ותוהה מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה, שכן תחושת הבושה מעידה על שינוי מוסרי חד בתודעתו. מתוך מגננת האדם ה' תופס אותו בלשונו, ומציג בפניו שאלת תמיהה שנועדה לבחון את תגובתו: הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ שלא לאכול ממנו, אכן אָכָלְתָּ? שמו של העץ מושמט מן הפסוק משום שאין בו כל טבע רע, וחומרת המעשה נובעת אך ורק מעצם הפרת הציווי האלוהי. הבחירה במילה לְבִלְתִּי המציינת שלילה, יחד עם המילה אֲכָל המשמשת כאן כשם הפועל, מלמדת שההימנעות מהאיסור לאכול מִמֶּנּוּ אינה רק חוסר מעש, אלא דורשת מאמץ חיובי ופעיל של כיבוש היצר.